אין גלים, אין סירות, ילד לא בונה ארמונות בחול.

כל החבורה נפגשת, קובעים ביציאה מהשכונה. אוגוסט, שנות השמונים בעיירת פיתוח, ארבעים מעלות בצל. שני קילומטרים של הליכה עד למעיין הקרוב.

מתחילים לצעוד, בלי כובע, בלי מים, בלי שכל ובלי דאגות.

עוברים דרך מטע המנגו של הקיבוץ השכן, אוכלים קצת במקום, לוקחים קצת להמשך הדרך.

אין מקום פראי מזה! מעיין נובע ממורדות הגלבוע, נווה מדבר ממש.

קופצים למים המרעננים, מקפיצים אבנים, נהנים ממנגו שנקטף לפני חמש דקות מהמטע. החקלאי לא יכעס, איך אפשר לכעוס על ילד שנהנה כל כך?

ילד צנום, בקושי מטר ושלושים מחכה לתחרות צלילה. הוא לא הכי גבוה, לא הכי חזק, אבל טיפש מספיק בשביל לצלול עד כדי עילפון. הכל בשביל פעם אחת להרגיש תחושה של ניצחון.

השפתיים עדיין כחולות מהצלילה וכבר עוברים לקרב תרנגולים. ניצחון לא יהיה פה.

לא כל השיניים ישרדו את הקרב, בטח גם יחזור מעוטר עם פנס בעין. לאמא יספר שזה לא כואב וסתם נראה רע. לא מלשינים על חבר לשכונה.

הילד כבר לא כל כך ילד, עוד מעט בר מצווה, למרות שלא גבה אפילו בסנטימטר מהשנה האחרונה.

בר מצווה זה קודם כל חליפה.

חליפה זה אומר נסיעה. זה מסע, זה לצאת ליום אחד לראות את העולם שמעבר להרי הגלבוע.

אחותו הגדולה מתנדבת למשימה, בכל זאת, כמה פעמים אח הזקונים שלך חוגג בר מצווה?

שני אוטובוסים ושעתיים וחצי נסיעה. העיניים טורפות את הדרך! כמה מכוניות! כמה אנשים!

העצים מתחלפים בביניינים, הביניינים במגדלים.

הריחות, הצבעים בלאגן שלם! החליפה כבר לא מעניינת, הוא רוצה את השקט. שקט יש בים ואחותו מבינה עניין. בזריזות בוחרים חליפה ועניבת פפיון, עוברים דרך השוק, קונים מנגו. בכסף, כן? מסתבר שיש אנשים שמשלמים על הפרי הזה ולא קוטפים מהקיבוץ השכן. מצויידים היטב, ממשיכים לצעוד. הריח של הים קצת מוזר וצורב באף. איזה ים זה? הוא לא נראה כחול כמו בתמונות.

אבל ים זה ים ויש גם חול.

ילד רץ ובדרך מוריד את החולצה, זורק אותה על אחותו וקופץ ראש למים!

בום.

ראש פוגש בקרקעית, הגרון מתמלא במים מלוחים.

ילד, פה זה לא הסחנה. המים לא עמוקים ובטח שלא מתוקים. רק שנים אחר כך אביב יסביר לו למה הים מלוח.

לא אוהב את הים.

-‐——————————-

קטמרן מפנקת מתכוננת לעגינה. מפרץ משוגע ביוון הרחוקה.

הורד עוגן! מדברים בצעקות שמטרידות את כל הסביבה.

עוגן יורד.

עוגן במים.

עוגן מתוח.

זורק את החולצה קופץ מהחרטום אל המים הצלולים!

צולל עד כדי עילפון, נזכר בניצחון אחר במים אחרים. מתוקים, רחוקים.

אז מה אתה אומר? היה שווה לבוא?

בטח ששווה!

אוהב את הים!